המחקר נערך על ידי Translated כדי להנחות לקוחות עסקיים בבחירת השווקים והשפות לפרויקטים של בינאום (Internationalization), ולסייע להם לקבל את ההחזר על ההשקעה (ROI) הטוב ביותר שניתן.
T-Index פותח במטרה לסייע לחברות המעוניינות להתרחב באופן בינלאומי לבחור את שווקי היעד שלהן ולהחליט על שפות היעד המתאימות ביותר לתרגום האתרים שלהן.
איך לפרש את המחקר?
T-Index פותח במטרה לסייע לחברות המעוניינות להתרחב באופן בינלאומי לבחור את שווקי היעד שלהן ולהחליט על שפות היעד המתאימות ביותר לתרגום האתרים שלהן.
בואו נראה דוגמה.
חברה המתמחה במכירת מוצרים של ספורט חורף, שבסיסה בבריטניה, והאתר שלה באנגלית. היא מעוניינת לתרגם אותו לשפה אירופית אחרת, על מנת להגיע ללקוחות חדשים באופן מקוון. לאחר עריכת מחקר שוק, מנהלת השיווק של החברה מסיקה כי קיימת סבירות גבוהה שהמוצרים שלהם יצליחו בגרמניה, בשוודיה ובנורווגיה. מתוך עיון ב-T-Index מתברר מהר מאוד שגרמניה, עם נתח שוק של 4.7%, היא השוק בעל הפוטנציאל הגבוה ביותר למכירות מקוונות, בהתחשב ב-73,825,582 משתמשי האינטרנט שלה, שלכל אחד מהם הוצאה שנתית ממוצעת של 24,003$. T-Index שימש אם כן גורם מכריע בבחירת גרמנית כשפה חדשה לאתר.
השערות ושיטה
T-Index הוא כלי שנועד לסייע בקבלת החלטות בקרב חברות, שצריכות לבחור לאילו שווקים ושפות לעשות לוקליזציה של האתרים שלהן.הוא מספק סקירה כללית של פוטנציאל המכירות המקוון של כל מדינה.
T-Index 2018 משתמש בנתונים הסטטיסטיים האחרונים שסופקו על-ידי מסד הנתונים של הבנק העולמי, כלומר נתונים לשנת 2016.
ערך T-Index מחושב על ידי הכפלת המספר הכולל של משתמשי האינטרנט בהוצאה השנתית המשוערת שלהם לנפש.
כדי לאמוד את ההוצאה השנתית לנפש של כל משתמש אינטרנט, השתמשנו במדד ה-HFCE (הוצאה של צריכה סופית במשקי הבית) מהבנק העולמי, שמיוצג בערך נוכחי של דולר אמריקאי. HFCE הוא שווי השוק של כל הסחורות והשירותים שנרכשו על ידי משקי הבית בכל מדינה. חשוב לדעת ששיטת החישוב ששימשה בגרסאות קודמות של T-Index לפני שנת 2016 הייתה מבוססת על תמ"ג במקום על HFCE. בשנת 2016 שינינו את שיטת החישוב כדי לתת סקירה ריאלית יותר של פוטנציאל ההוצאה האמיתי של משתמשי האינטרנט בכל מדינה. את הפרטים לגבי שיטת החישוב שלנו ניתן למצוא בהמשך.
כל מדינה סווגה לפי השפה הנפוצה ביותר המשמשת את האוכלוסייה המקומית לצורך גלישה ורכישות באינטרנט. מסיבות של מובהקות סטטיסטית, קיומן של מספר שפות באותה מדינה הובא בחשבון רק כאשר ערך ה-T-Index של אותה מדינה היה גבוה מ-0.1%. במקרה השני, הובאו בחשבון רק שפות שבהן נעשה שימוש באופן מקוון על בסיס יומיומי על-ידי למעלה מ-15% מהאוכלוסייה, למעט במקרים שבהם שפות המיעוט שבהן מדובר (שנעשה בהן שימוש באופן מקוון על-ידי פחות מ-15% מהאוכלוסייה) הן גם שפות לאומיות רשמיות. לדוגמה, במקרה של שווייץ, עם T-Index של 0.90%, בוצעה הערכה עבור שלושה שוקי שפות שונים: גרמנית, צרפתית ואיטלקית. שלוש השפות הללו משמשות את העם השווייצרי לגלישה ולביצוע רכישות באינטרנט על בסיס יומיומי. אמנם צרפתית וגרמנית משמשות יחדיו יותר מ-15% מהאוכלוסייה, ואילו איטלקית משמשת רק 7% ממשתמשי האינטרנט במדינה. אבל איטלקית היא שפה לאומית רשמית בשווייץ, ולכן נכללה ב-T-Index.
המחקר של T-Index כולל רק שפות המשמשות לגלישה באינטרנט. יש מספר שפות שכמעט אינן מיוצגות כיום באופן מקוון, ובחלקן אין משתמשים כלל. במדינות רבות, השפה שבה מדברת מרבית האוכלוסייה על בסיס יומיומי אינה קיימת באופן מקוון, למשל קנירואנדית ברואנדה. הסיבה היא לרוב שיעור חדירה נמוך של האינטרנט, מה שמונע מהמקומיים גישה לאינטרנט כדי ליצור תוכן בשפת האם שלהם. ברואנדה נאלצים אותם 18% מכלל האוכלוסייה שיש להם גישה לאינטרנט לגלוש באנגלית, מכיוון שאין כמעט בכלל תוכן שנוצר על-ידי תושבי רואנדה ועבורם בשפתם הלאומית. זוהי הסיבה לכך שב-T-Index רואנדה נכללת בשוק השפה האנגלית.
שפות שיש להן גרסאות שונות בינלאומיות קובצו יחדיו.לדוגמה, אנגלית בריטית ואנגלית ארה"ב סווגו שתיהן כאנגלית.
ההערכה של טריטוריות תלויות (למשל פוארטו ריקו) נעשתה על פי המדינה השלטת בהן, בתנאי שהן דוברות את אותה שפה.אם הן אינן דוברות את אותה שפה, כמו במקרה של פוארטו ריקו וארצות הברית, הן מופיעות כרשומות נפרדות לפי שוק השפה שאליו הן משתייכות.
מחקר T-Index אינו כולל את כל המדינות. המדינות שנכללו במחקר הן המדינות שלגביהן היה ניתן למצוא נתונים על מספר משתמשי האינטרנט. ללא נתונים אלה, לא ניתן היה לבצע את ההערכה.
שיטת החישוב
ראשית, אספנו מידע על המספר הכולל של משתמשי האינטרנט, ה-HFCE וכמות האוכלוסייה בכל מדינה, ומתוך נתונים אלה קבענו הן את שיעור החדירה של האינטרנט* והן את ה-HFCE לנפש עבור כל מדינה. לאחר מכן ניתחנו את שיעור החדירה של האינטרנט בכל מדינה ואת חלוקת ההכנסות, כדי לקבוע את שיעור ה-HFCE שמשתמשי האינטרנט מוציאים באופן תיאורטי. לבסוף, כדי להשיג את הנתון "HFCE לנפש בקרב משתמשי האינטרנט", כלומר אומדן של ההוצאה השנתית שלהם, ביצענו את החישוב הבא: (סך כל האוכלוסייה במדינה x HFCE של המדינה לנפש x האחוז מ-HFCE שמשתמשי האינטרנט מוציאים באופן תיאורטי) חלקי מספר משתמשי האינטרנט.
עבור מדינות שבהן לא היו זמינים נתונים על חלוקת ההכנסות, חישבנו את חלוקת ההכנסות הממוצעת בכל המדינות והשתמשנו באומדן זה.
על מנת לקבוע את היחס של ה-HFCE שמשתמשי האינטרנט מוציאים באופן תיאורטי, הנחנו שמשתמשי האינטרנט בכל מדינה שייכים לפלח האוכלוסייה העשיר ביותר במדינה.קבענו את ההנחה הזו בהתחשב בכך שברוב המדינות נדרשת רמת הכנסה מסוימת לרכישת מינוי לאינטרנט ולביצוע פעילויות של מסחר אלקטרוני.
*שיעור החדירה של האינטרנט הוא אחוז משתמשי האינטרנט במדינה מסוימת.
דוגמה
ביפן מספר משתמשי האינטרנט הוא 118,333,485 מתוך כלל האוכלוסייה המונה 126,994,551. שיעור החדירה של האינטרנט הוא אפוא 93.18%. בשנת 2016 עמד ה-HFCE לנפש ביפן על 21,703$. בעזרת חלוקת ההכנסות במדינה לפי חמישונים, הערכנו כי 93.18% מהאנשים העשירים ביותר ביפן הוציאו 96.7% מכלל ההוצאות של משקי הבית היפניים. כדי להשיג את הנתון "HFCE לנפש של משתמשי אינטרנט", עשינו חישוב פשוט:
(סך כל האוכלוסייה x HFCE לנפש x % מההוצאה של משתמשי האינטרנט) חלקי מספר משתמשי האינטרנט
מיושם ליפן: (126,994,551 x 21,703 x 96.7%) חלקי 118,333,485
ערך ה-HFCE לנפש של משתמשי האינטרנט ביפן הוא אפוא 22,522$.
כדי לקבל את הערך של T-Index, הכפלנו את מספר משתמשי האינטרנט ב-HFCE לנפש של משתמשי האינטרנט במדינה. במקרה של יפן: 118,333,485 x 22,522$. לבסוף, כדי לקבל ערך באחוזים לכל מדינה, חילקנו את ערך ה-T-Index של כל מדינה בסכום של ערכי ה-T-Index של כל המדינות. וכך הגענו ל-T-Index של 7.08% עבור יפן.
מקורות
מספר משתמשי האינטרנט בכל מדינה נלקח מהדוח של איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי (ITU) בנושא Percentage of individuals using the Internet (אחוז האנשים המשתמשים באינטרנט). ITU היא סוכנות באו"ם המתמחה בטכנולוגיות מידע ותקשורת. הנתונים הסטטיסטיים היו אומדנים לשנת 2016. כדי לשנות את המספרים באחוזים למספרים שלמים, שילבנו את הנתונים מדוח זה עם הנתונים מהדוח על כלל האוכלוסייה שהופק על-ידי הבנק העולמי.
נתונים על ה-HFCE (הוצאה של צריכה סופית במשקי הבית) נלקחו מהבנק העולמי. הנתונים היו עדכניים לשנת 2016 ומוצגים בערך הנוכחי של דולר אמריקאי. חשוב לדעת שתנודות בשער החליפין (מטבעות לאומיים לעומת דולר אמריקאי) משפיעות על ערכי ה-HFCE המיוצגים בערך הנוכחי של דולר אמריקאי, וכתוצאה מכך על ערכי T-Index הנוכחיים והמשוערים. בחרנו להשתמש בערכי HFCE המיוצגים בערך הנוכחי של דולר אמריקאי במקום בערכי HFCE המיוצגים בערך הנוכחי של דולרים בינלאומיים תוך שימוש בשיעורי שווי כוח הקנייה (PPP), מכיוון שהמחקר שלנו מתמקד בהזדמנויות גלובליות למסחר אלקטרוני, וההערכה של הזדמנויות אלו נעשית בחלקה על בסיס תנודות שערי החליפין בין מדינות. את האומדן עבור מדינות או טריטוריות שה-HFCE שלהן לא צוין בדוח הנ"ל של הבנק העולמי ביצעה הסוכנות שלנו. הסוכנות שלנו ביצעה את אומדן נתוני ה-HFCE של 39 המדינות הבאות: אנדורה, בחריין, בוסניה-הרצגובינה, כף ורדה, איי קומורו, ג'יבוטי, אריתריאה, איי פארו, גרינלנד, איראן, עיראק, קזחסטן, קיריבטי, לסוטו, לוב, ליכטנשטיין, האיים המלדיביים, איי מרשל, מאוריטניה, מיקרונזיה, מונקו, מיאנמר, ניו זילנד, פנמה, פפואה גינאה החדשה, פוארטו ריקו, רואנדה, סמואה, סן מרינו, סאו טומה ופרינסיפה, איי שלמה, סווזילנד, סוריה, מזרח טימור, טונגה, טורקמניסטן, טובאלו, ונואטו וונצואלה.
כדי לקבוע אם הגישה לאינטרנט מוגבלת במדינה נתונה, בדקנו את הדירוג שמספק הארגון הלא-ממשלתי הבינלאומי Reporters Without Borders (עיתונאים ללא גבולות), ושאותו ניתן למצוא באתר האינטרנט הרשמי של הארגון.
חלוקת ההכנסות לפי חמישונים לקוחה מהנתונים הסטטיסטיים של קבוצת המחקר לפיתוח של הבנק העולמי.הנתונים מתייחסים לשנים שונות (טווח הנתונים של הבנק העולמי נע בין השנים 1992 עד 2014).